יום ראשון, 11 בדצמבר 2016

על זיוני שכל וחיות אחרות.

שלום לכולם,

אני מתנסה פה עם פורמט חדש בניסיון להתמודד עם החוסר קוהרנטיות שלי. 


הפוסט הבא מחולק לחלקים שכל אחד מהם יכול להקרא בנפרד בצורה יחסית ברורה אבל אם תקראו אותו מההתחלה ועד הסוף יהיה לכם הרבה יותר מעניין והרבה פחות ברור. קצת כמו החיים עצמם. 


אז מה אתה עושה בחיים?

נכון יש את החלק הזה בדייט/ארוחה עם הדודים שלא ראיתם 5 שנים/אירוע שמוזינג על הגג של WeWork ששואלים אתכם ״אז מה אתה עושה בחיים?״ ואז אתם עונים מיד מה אתם עושים כי זה מאוד קל להגיד :
  • אני עובד בWiX
  • אחי אני בסושיאל מדיה
  • יש לי סטארטאפ בתחום המשין לרנינג שהולך לשנות את העולם
  • אני מעצב פרילנסר.

אז יש כאלה שממש קשה להם לענות על השאלה הזאת.

עד לפני כמה חודשים טובים עבדתי בתור מעצב בסטארטאפ אז היה לי כיף וקל להגיד שאני ״מעצב״ אבל היום אני מרגיש שזה כבר לא כל כך מגדיר את מה שאני עושה או את מה שאני רוצה להיות. בינינו אין לי מושג מה אני רוצה להיות אבל לבינתיים אני צריך לספק תשובות לאנשים.

הקטע הוא שאני עושה כל מיני דברים והרבה נושאים מעניינים אותי אז  איך אני אמור לענות על השאלה הזאת?

את האמת שהדרך הכי נוחה תהיה להגיד שאני מולטי-פוטנציאל.

אז אם עדיין לא שמעתם את המושג אז תפסיקו לקרוא את השטויות שאני כותב ותצפו מיד בהרצאה של אמילי וופניק ומיד אחריה תקראו את הכתבה הנהדרת של שירלי באומר - הן עושות עבודה הרבה יותר טובה בלהסביר אותו.


אני לא יזם, אני רק משחק אחד באינטרנט. 

אני מאוד נהנה לצלם דברים ואפילו הרווחתי מזה כסף כמה פעמים אבל אני לא יכול להגיד שאני צלם. אני מאוד אוהב לעשות אמנות אבל אני לא יכול להגיד שאני אמן. אני גם מאוד אוהב ליזום דברים אבל אני לא יכול להגיד יזם.

הרי כשמישהו שואל אתכם ״מה אתה עושה?״ הוא למעשה שואל אתכם ״מה אתם עושים לפרנסתכם?״. אם נחזור שנייה לשיעור לשון אז נשכר שמשקל  קַטָּל  מגדיר בעלי עיסוק קבוע. כלומר אחד שמצלם דברים למחייתו הוא צלם, מישהו שבונה דברים מעץ הוא נגר ומישהו שהקים חברה או מיזם הוא יזם. אבל עם כל האהבה שלי לשפה העברית אנחנו כבר לא חיים במציאות שבה אתה מתחיל עבודה ויוצא ממנה על הברכיים בפנסייה. המציאות של 2016 היא שאתה מתחיל על הברכיים עוד לפני שבכלל מצאת עבודה ושקביעות זה משהו שמוצאים רק בקבר.

ידידי הטוב הרקליטוס אמר לי פעם :


״שחף, תכלס שום דבר בחיים אינו קבוע מלבד ההשתנות״. 
איך אני מתגעגע אליו...

ברשותכם אני רוצה לשחק אותה שנייה אליעזר בן יהודה ולהציע מילה חדשה לשפה העברית שתגדיר אחד שיוזם דברים אבל זה לא המקצוע הקבוע שלו.

אקדמיה ללשון עברית - למקרה שאתם קוראים את זה אני מציע כמה אופציות :

 מֵיָזְם (מייזם) או יַזְמָן או יַזְמָנַאִי.

אולי ככה אני צריך להציג את עצמי…? אני כבר מדמיין את הכרטיס ביקור


ג׳ינג׳ית חמודה עם סוודר כחול

אם הגעתם עד לפה אתם בטח תוהים לעצמכם ״וואו למה הבן אדם הזה אף פעם לא מגיע לנקודה״. מה אני אגיד לכם? פשוט תגללו קצת למטה עד שתגיעו ל״הגענו לנקודה״.

לאלה שיש להם עוד קצת סבלנות הרשו לי לספר לכם סיפור :

היה זה ערב חורפי בניו יורק. מסיבת קוקטייל בדירה מתוקתקת במרכז מנהטן מלאה באנשים שחיים בסרט. אני מבחין בג׳ינג׳ית חמודה עם סוודר כחול ומחמיא, ניגש אליה חדור מטרה ושואל לשמה.

״קרלי סטון״ היא עונה לי במבטא דרומי מלטף.

״סו וואט דו יו דו?״ שאלתי.

היא עונה לי ״I'm a poet" ולוגמת עוד כוס שרדונה.

אני וואז לייק ״וואו ממש מגניב, אני ממש אוהב פואטרי, איפה אפשר לקרוא את השירה שלך?״

״I haven't really publish yet"

ואז אני עונה לה בנימוס :

״כפרה מה את מזיינת  את השכל?! את משוררת כמו שאני אצן אולימפי״.

במחשבותיי אני אומר לעצמי ״רבאק איך שהאמריקאים האלה אוהבים לחיות בסרט, כל מזכירה משפטית היא סילביה פלאט וכל בריסטה הוא מרטין סקורסזה״.

בהמשך הערב גיליתי שהיא עובדה כמזכירה משפטית ועוברת שבוע הבא לקליפורניה לגדל מריחואנה רפואית.

הייתה זו הפעם האחרונה שראיתי את קרלי סטון.


אמריקאי ורדרד ושיכור

(קרלי אם במקרה למדת עברית ואת קוראת את זה : ליב אה קומנט און דה פוסט, איי ט׳ינק ווי הד סאמתינג).

עכשיו אתם בטח חושבים שלסיפור הזה יש מוסר השכל. אז חשבתם.

סתם  את האמת אני מספר לכם את זה כי אני חושב שלדעת להגדיר מי אתה או מה אתה רוצה להיות זה הרבה יותר חשוב ומשמעותי מאשר להגיד מה אתה עושה לפרנסתך.

אתם זוכרים כשהייתם ילדים וההורים או המורים אמרו לכם לא לשקר? אז תשכחו מזה!
למזלי אני לא זה שהביא אתכם לעולם ואני גם עדיין לא מורה ומחנך בישראל אז אני יכול להגיד לכם את הדבר הבא :

״תשקרו! אבל תפעילו קצת את השכל קודם״.

״אבל שחף זה לא יפה לשקר וזה גם חטא״ (אם אתם קוראים את המילה הזאת ״חטע״ אז תתביישו לכם).
אני מסכים איתכם, גם אני לא משקר לאף אחד ואני לא ממליץ לכם להגיד דבר שקר בחיים שלכם.
מה שאני כן יכול להגיד לכם זה שלהציג חלק קטן מהאמת זה בסדר גמור ואפילו מומלץ.

לדוגמא :

נגיד שהחלטתם לעשות שינוי מרענן בחיים ולהחליף את אורות הניאון של המשרד האפרורי שלכם באורות הניאון של קזינו בלאס וגאס ולרדוף אחרי החלום שלכם להיות דילר ברולטה אחרי הפעם ההיא שהייתם בקזינו בבודפשט ואמרתם לעצמכם ״פאקינג שיט הבן אדם פשוט זורק גולה כל 3 דקות ועושה ארגזים של כסף״.

מזל שאתם כבר לא צריכים לחכות לאישור והחלטתם להרשם לקורס ״דילרים" בקורסרה. כמה ימים אל תוך הקורס אתם יוצאים לשתות עם חברים ופוגשים איזה אמריקאי ורדרד ושיכור ששואל אתכם ״סו וואט דו יו דו?״

אתם יכולים להגיד לו ״אני עוזר למנהל פרוייקטים במחלקה הטכנו-אלקטרונית של אמדוקס״ אבל זה משעמם רצח ואין שום סיכוי שזה יעניין אותו. או... שאתם יכולים להגיד לו שאתם דילרים בקזינו.

ואז יש איזשהו סיכוי קטן שהוא יגיד לכם :

״הולי קאו - לבראדר של אישתי יש רשת קזינוז בסטריפ של וגאס והוא בדיוק אמר לי בטיינקס גיביינג שהוא מחפש דילרים בעלי חזות מזרח תיכונית לקזינו חדש שהוא פותח״

עכשיו בינינו הסיכוי שזה יקרה זהה לסיכוי שכדור של רולטה יקפוץ באמצע הסיבוב לשולחן של הבלאק ג׳ק  אבל תכלס מה אכפת לכם.


הגענו לנקודה.

תראו אני זיינתי לכם את השכל במשך כמה שורות טובות אבל אני רוצה לתת לכם את אחת העצות הכי טובות שתקבלו בחיים שלכם. לא קיבלתי אותה מאיזה חכם סיני עתיק אלא מהמדריך בקורס פיתוח אתרים שלקחתי ב Udemy לפני איזה שנתיים :

״אתם אמנם רק בתחילת הקורס ואתם עדיין לא יודעים לפתח אתרים אבל בפעם הבאה שתפגשו מישהו שישאל אתכם מה אתם עושים תגידו לו ״אני מפתח אתרים!״ אתם לא יודעים לאן הדבר הזה יכול להוביל אתכם״.

הלקח מהסיפור הזה הוא שזה בסדר להגיד לאנשים שאתם מעצבים/מפתחי אפליקציות/משוררים או דילרים בקזינו כל עוד אתם באמת עושים איזשהו משהו שמקדם אתכם לעבר המציאות הזאת.

הלקח מהפוסט הזה הוא שלא תמיד צריך לזיין לאנשים את השכל בשביל להשיג את המטרה שלכם.


שלכם לנצח,
שחף

נ.ב. גיליתי שאני ממש נהנה לזיין לאנשים ת׳שכל אז אם מישהו במקרה שואל אתכם מה אני עושה תגידו לו שאני

זַיָן שכָלִים.

הנה אפילו הכנתי כרטיס ביקור והכל :





נ.ב.מ אמרו לי שאני צריך להתחיל לקחת את עצמי ברצינות אז הנה :









קרדיט אייקונים : Spermatozoon by Damien Rebort, Brain by emilegraphics from The Noun Project

-------


איזה כיף שהגעתם לחלק הפרקטי של הערב. בפינתנו היום #דבריםשפשוטמצאתיבאינטרנט

5 דברים שעזרו לי להתמודד עם החיים, אולי הם יעזרו גם לכם

  1. שני פוסטים מעניינים ורלוונטים של ליאור פרנקל : "לא הולך לי, אני כישלון״ ו ״מחפשים את היעוד שלכם?
  2. טוביאס ואן שניידר כותב על איך הוא שיקר ללקוח בתחילת הקריירה שלו ולמה אתם גם צריכים לעשות את זה.
  3. טים פריס מעורר השראה מתמיד על במת TED ומדבר על איך להתגבר על פחדים וללמוד כל דבר.
  4. איימי קאדי באחת ההרצאות הכי נצפות אי פעם בTED מלמדת How To Fake It Till You Become It
  5. סת׳ גודין, אחד האנשים הכי חכמים וקירחים על הפלנטה, בהרצאה מעוררת הרצאה על איך לנצח את המוח לטאה שלנו.
  6. לינק בונוס למקרה שאתם רוצים ללמוד משהו חדש ואין לכם מושג איפה להתחיל.


יום שני, 28 בנובמבר 2016

היפסטר משודרג, 2 אותיות.


יותר מדי זמן עבר ולא יזמתי משהו אחד.

לאלה מכם שמכירים אותי - אני יודע מה אתם חושבים…

״שחף מתי תפסיק להתפזר?״

״שחף מתי תפסיק לקפוץ מרעיון לרעיון ותתחיל להתמקד במשהו?״

״שחף אולי תמצא לך עבודה מסודרת?״ (טוב את זה רק אמא שלי אומרת).

לאלה מכם שלא מכירים אותי - אני שחף, בן 29, יזם דה-לה-שמעטה שהיה עסוק בשנים האחרונות ביותר מדי דברים (חלקם אפילו הכניסו לי כסף) שהחליט סופסוף להתאפס ולקחת את עצמו בידיים. עוד אספר שכל כמה זמן (37 דקות לערך) עולה לי רעיון חדש לראש. רוב הרעיונות האלה די מטופשים, אבל יש מצב שחלק מהם דווקא די טובים.

(יש לי נטייה לסטות מהנושא ולעולם לא לחזור אליו. זה משהו שאני עובד עליו ואני מאמין שעוד כמה פוסטים זה יסתדר אז תמשיכו לעקוב).

אה אני גם מאלה שלא מחכים לאישור.

מה שמוביל אותי לנקודה המרכזית.

ב7 חודשים האחרונים מאז שיצאתי שוב לדרך של עצמאות תעסוקתית נפלתי למקומות מאוד לא טובים והייתי על סף פשיטת רגל. לא שהיה לי הרבה מה לפשוט אבל אשכרה הייתי מרושש לחלוטין. למזלי הרבה יש לי הורים ואחות מדהימים וגם חברים נדיבים שתמכו בי פיננסית (וגם בעלבית שהוא בן אדם נדיר) בשביל שאוכל להמשיך להגשים את החלום שלי להיות יק.


יק?? אחי איבדת את זה לגמרי אה?

חכו שניה, אני לא מדבר על ה״בהמה הטיבטית״ שכולנו למדנו לאהוב מהתשחצים במעריב לנוער.
אני מדבר על Yuc, יעני Young Urban Creative, יעני היפסטר משודרג (ראו הסברים יותר מפורטים פה פה ופה).

במהלך כל החודשים האלה (שבהתחלה חשבתי שיהיו כרוכים בעיקר בעבודות עיצוב ורכישת חבילות של גומיות שישמרו את כל הכסף שאני הולך לקבל בתור מעצב) קיבלתי אינספור כאפות מהמציאות.

וואו מה לא קרה לי…

קנס במס הכנסה. חוב בביטוח לאומי. חוב לרשות האכיפה והגבייה. עיקול על החשבון בנק. מה עוד?? אה… היה את הלילה הזה שהלפטופ שלי נפל לי על הבוהן, שבר את הציפורן לחלוטין והפסיק לעבוד על הדרך. אה וכמובן קיבלתי דחייה כמעט מכל פרוייקט והצעת מחיר שהגשתי. (תוספת: אני דוחה את הפרסום של הפוסט הזה כבר חודש, בינתיים גם הקטנוע שלי שבק חיים).

הדברים שהחזיקו אותי (מעבר לחברים אדירים והמשפחה המדהימה שהזכרתי מקודם) היו האופטימיות הרדיקלית שלי והאנשים הנפלאים שפגשתי בכל אותם מוסדות שהזכרתי בפסקה הקודמת (להוציא את הרשות לאכיפה וגבייה הם די מנוולים).

את הקנס במס הכנסה ביטלו לי, ביטוח לאומי נתנו לי הנחה על החוב וגם פרסו לי אותו ל5 שנים, הגעתי להסדר עם הבנק ואפילו קיבלתי מהם חבילת חילוץ. אפילו בבוהן הצלחתי לטפל באמצע הלילה בזכות פולידין ופלסטרים שקיבלתי בפאקינג טוני וספה (באותו לילה החשבון שלי היה מעוקל וגם לא היה לי מזומן).

עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם :

״מהה!?!? אין סיכוי שמס הכנסה המנוולים האלה ביטלו לך את הקנס״

״ביטוח לאומי נתנו לך הנחה?!?! הבני זונות האלה רק לקחת הם יודעים״

״וואו איך בא לי עכשיו טוני וספה!״


אז קודם כל טוני וספה עושים משלוחים ;)

שנית, וקצת יותר חשוב מהפיצה, חשוב לי שתבינו משהו.

מי שעזר, תמך, ביטל קנסות, נתן הנחות וכדומה היו זה לא ״מס הכנסה״ או ״ביטוח לאומי״ אלא אנשים בשר ודם, אני פשוט באתי אליהם בפוזיטייב וייבס, סיפרתי להם את הסיפור שלי אנד דאטס איט.
רוב האנשים שעובדים עבור הגופים הערכאיים והרקובים האלה הם אנשים מקסימים, אדיבים וסופר נחמדים שבאמת רוצים לעזור לכם, חלקם (אלה שעזרו לי) עושים מעל מעבר עבור אינספור אלו שבאים אליהם במצוקה.

הם פשוט עובדים במקומות שסובלים מבעיות מיתוג וPR חמורות ביותר.

רגע! אולי אני צריך לפנות אליהם ולהציע את שירותיי.

--

ממשלת ישראל, אם אתם במקרה קוראים את זה, דברו איתי אולי נוכל לעבוד ביחד. אני מעצב עצמאי בתחילת דרכי המקצועית, אמנם אין לי פורטפוליו מפוצץ וגם הנסיון שלי הוא לא רב אבל אני חדור מוטיבציה, אני אופטימי לגבי העתיד של ישראל ואפילו מוכן לזרום אתכם על כל הקטע ההזוי הזה של שוטף +90.
--

סורי! סטיתי כבר לגמרי מהנושא.

הרי הפוסט הזה התחיל עם כל עניין היזמות והרעיונות המטופשים.

אז ככה, במהלך החודשים האחרונים התחזקה אצלי התחושה שלחשוב חיובי זה מדהים אבל זה לא מספיק. צריך גם לעשות דברים חיוביים (יהודית כץ תדע לספר לכם על זה הכי טוב).

לדוגמא : אני כתבתי לכל האנשים שעזרו לי מכתבי תודה והעברתי אותם ישירות למנהלים שלהם.

עכשיו הקטע הזה של לעשות אגב תקף באותה מידה גם לגבי רעיונות - הם הרי לא שווים כלום עד שלא מוציאים אותם לפועל.

אז אי לכך ובהתאם לזאת, אני היום גאה להכריז על אחד ממיזמי הדגל שלי שאני הולך לממש, לקדם ולהפיץ עד סוף ימי חיי.

שח״ף - שירות חלטורות ופרגונים.

מה זה אומר? תאלצו להכנס לפייסבוק ולגלות בעצמכם.

שלכם לנצח,
שחף

----

שמח שהגעתם לסוף הפוסט (גם אם נמאס לכם באמצע ודילגתם ישר לסופו).

בשביל לספק לכם איזשהו ערך נוסף מעבר לזיוני השכל הקבועים שלי אני אשתדל לתת פה לינקים לבלוגים/הרצאות TED/פודקאסטים ושאר תכנים מעניינים ומעוררי השראה של אנשים שאשכרה מבינים דבר או שניים.

אז היום בפינתנו #דבריםמענייניםלאללה

״5 אנשים שאתם צריכים לעקוב אחריהם. מעעכככשיו!״

1. ליאור פרנקל -  תצרכו כל דבר שיש לבן האדם הזה להציע - הבלוג שלו, לינק לרכישת הספר, ותאזינו לפודקאסט שבו הוא מראיין אנשים על המסלול חיים שהם בנו לעצמם. 
2. ג׳יימס אלטוצ׳ר - קשה לי להסביר את הבן אדם הזה. פשוט תקשיבו או תקראו את הדברים שהוא מדבר עליהם. מצחיק, מרתק ומדויק להפליא. 
3. ריאן הולידיי - ביום הוא אסטרטג ויועץ מדיה אבל הוא בעיקר קורא וכותב המון דברים מעניינים. להלן סיכום הפוסטים הטובים ביותר שלו 
4. מארק מנסון - מספיק שתקראו את The Subtle Art of Not Giving a Fuck אבל בינינו הוא כותב עוד דברים מעניינים. 
5. טים אורבן - כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות כמו טים אורבן. הבן אדם מבריק, מצחיק ומרתק. תראו את ההרצאת טד שלו ואז תצללו לבלוג (הוא חופר עמוק אבל זה שווה את זה)

בונוס #1 - התלבטתי אם להכניס את טוביאס ואן שניידר לרשימה כי הוא מעצב (מוכשר להפליא) אבל הוא כותב הרבה על החוויה שלו בתור בן אדם בעולם. אני מאוד התחברתי אז אולי גם אתם. יש לו גם פודקאסט מעניין שבו הוא מראיין כל מיני אנשים מוכשרים נוספים. 

בונוס #2 - יש לי חלק מהספרים של ג׳יימס אלטוצ׳ר (אחד, שתיים) ושל ראיין הולידיי (אחד, שתיים) אז אשמח להשאיל לכם אותם.